top of page

שבירת מיתוס: איך 'חוסר רגש' יכול להיות סימן לחוסן נפשי?

עודכן: 31 ביולי

'למה אני לא בוכה? אולי משהו לא בסדר איתי?' אירועי השנה האחרונה העמידו במבחן לא רק את מערכת ההגנה של המדינה, אלא גם את מערכת ההגנה האישית של כל אחד ואחת מאתנו, והעלו תהיות רבות לגבי היכולות או אי-היכולות שלנו לבטא רגשות.

האם אי פעם תהית למה התגובה שלך במצבי לחץ לא כמו של כולם ? האם חשבת שאולי משהו לא בסדר איתך? בואו נגלה יחד את האמת המפתיעה מאחורי מה שנראה כ'חוסר רגש'.

 

המגן הסמוי: כוחם של מנגנוני ההגנה הנפשיים

מנגנוני הגנה, כמו -הדחקה, הכחשה או התנתקות - הם כלים פסיכולוגיים, שהמוח שלנו מפעיל באופן אוטומטי כדי להגן עלינו מפני מצבים מציפים או מאיימים רגשית, ועוזרים לנו לשמור על מרחק מסוים מהסיטואציה ולהמשיך לתפקד.

הגישה הפסיכודינמית המסורתית טוענת, שחובה לבטא רגשות כדי לעבד אותם. רבים מאתנו גם גדלו על התפיסה שהפכה למיתוס, שאם לא "נוציא החוצה" או אם לא נבטא את הרגשות שלנו, הם יצטברו בתוכנו ויגרמו לנזק. אבל האם זה תמיד נכון? או..... שאולי ההיפך הוא הנכון?



תמונה מתוך אתר CANVA

 

הדמיון המפתיע בין המוח שלנו למערכת חשמל

חשבת פעם מה היה קורה אם לא היה קיים מפסק ראשי בארון חשמל בביתך כשיש קצר חשמלי? סביר להניח שהקצר היה עלול לגרום לנזק ואף להוביל לשריפה בבית. התפקיד של המפסק הראשי או ה"פיוז" בארון החשמל בביתך, נועד לנתק את זרם החשמל כדי למנוע נזק גדול יותר.

עכשיו, אם נשווה את מנגנוני ההגנה שלך ל"פיוז" של המערכת הרגשית שלך, האם זה לא הגיוני שהם יתנתקו כשיש "מתח גבוה מדי"?

אז למה כשזה קורה במערכת החשמל בביתך נתייחס למערכת כחכמה ומצילה חיים? וכשזה מדובר במערכת ההגנה האישית שלך, אנשים או אפילו אתם חושבים שזה לא בסדר?




צילום מתוך אתר CANVA

 

שבירת המיתוס: למה ביטוי רגשי מוגזם אינו תמיד בריא

מחקרים עדכניים מראים, שלעיתים, היכולת שלנו "להוריד את הפיוז" ולא להיסחף ברגשות עזים ולחוות שוב ושוב בעוצמה גבוהה את הרגש היא למעשה סימן לחוסן נפשי. זו היכולת של המערכת שלנו לווסת את עצמה ולהגן עלינו מפני הצפה רגשית ולאפשר לנו להמשיך לתפקד ביעילות בחיי היומיום.

שכן, הצפה רגשית מתמשכת עלולה להוביל לתשישות נפשית, לקושי בוויסות רגשי, ואף להגביר את הסיכון להתפתחות חרדה ודיכאון. לכן, היכולת של מנגנוני ההגנה שלנו לווסת את עוצמת הרגשות היא קריטית לשמירה על בריאותנו הנפשית לטווח הארוך.


הקשר המורכב: כאב, אהבה, ומה שביניהם

רבים מאתנו גם נופלים למלכודת מחשבתית מסוכנת: אם איננו חווים או מבטאים כאב בעוצמה גבוהה, אנחנו עלולים לחשוב שאיננו מסוגלים לאהוב באמת. אבל האם יש קשר אמיתי בין השניים?

היכולת שלנו לאהוב אינה תלויה ביכולת שלנו לחוות כאב. אלו הן שתי יכולות נפרדות, גם אם לעיתים הן מתקיימות יחד. אדם יכול להיות מאוד אוהב ועדיין להגיב לאובדן בצורה מאופקת או מרוחקת לכאורה.

למעשה, לפעמים דווקא מנגנוני ההגנה שלנו, אלה שמגנים עלינו מכאב מציף, הם אלה שמאפשרים לנו להמשיך לאהוב ולתפקד גם בזמנים קשים. הם נותנים לנו את המרחב הרגשי הנחוץ כדי לעבד את הכאב בקצב שמתאים לנו, מבלי לאבד את היכולת שלנו להתחבר לאחרים ולאהוב.

האהבה שלכם אינה נמדדת בכמות הדמעות שאתם מזילים, אלא באיכות החיבור והדאגה שאתם מרגישים כלפי אחרים.


צילום מתוך אתר CANVA

  כוחו של הנרטיב: איך הסיפור שאנו מספרים לעצמנו משנה הכל

 הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על מנגנוני ההגנה שלנו הוא בעל חשיבות עצומה. כשאנחנו מפרשים את התגובות שלנו באופן שלילי, למשל "התגובה שלי לא נורמלית, כולם בוכים ואני לא" או "משהו לא בסדר איתי", אנחנו עלולים לפגוע בביטחון העצמי שלנו ובתחושת הערך העצמי. מחשבות שליליות כאלה יכולות להוביל לחרדה, דיכאון, ואפילו להחמיר את הקושי הרגשי שאנחנו חווים.

מצד שני, כשאנחנו מאמצים גישה חיובית ומכילה כלפי מנגנוני ההגנה שלנו, אנחנו יכולים לחזק את הביטחון העצמי ואת תחושת המסוגלות שלנו. הכרה בכך שמנגנוני ההגנה שלנו הם חלק טבעי ואפילו חכם של הנפש שלנו, יכולה לעזור לנו לקבל את עצמנו יותר ולהפחית שיפוטיות עצמית.

כשאנחנו מספרים לעצמנו סיפור חיובי, כמו "הגוף והנפש שלי יודעים מה הם עושים", אנחנו מחזקים את האמון שלנו בעצמנו ובמנגנונים הפנימיים שלנו. זה יכול להוביל לתחושת שליטה גדולה יותר, להפחתת חרדה, ולגישה בריאה יותר כלפי אתגרים רגשיים.

בסופו של דבר, הסיפור שאנחנו בוחרים לספר לעצמנו יכול להשפיע באופן משמעותי על איך אנחנו מתמודדים עם מצבי לחץ ועל איך אנחנו תופסים את עצמנו. לכן, חשוב לבחון את הנרטיב הפנימי שלנו ולנסות לאמץ גישה מקבלת ומבינה יותר כלפי מנגנוני ההגנה שלנו.


לקבל את עצמנו כפי שאנחנו

במקום לשפוט את עצמנו על איך אנחנו מגיבים, מה היה קורה אם היינו נותנים מקום לכל חלק בתוכנו? האם ייתכן שהשיפוט העצמי הוא זה שמונע מאיתנו לגלות את החוזקות שלנו גם ברגעים הקשים ביותר?

אז בפעם הבאה שאתם מוצאים את עצמכם "לא מגיבים כמו כולם", שאלו את עצמכם: האם אני לא בסדר או אולי אני מוגן על ידי מנגנוני ההגנה החכמים שלי?

 

לסיכום: חוסן נפשי בעולם רווי רגשות

בעולם שמעריץ ביטוי רגשי קיצוני, אולי הגיע הזמן להעריך גם את השקט הפנימי ואת היכולת להישאר מאוזנים גם במצבי לחץ. האם ייתכן שמה שנתפס כ"בעיה" במנגנוני ההגנה שלנו הוא למעשה החוסן האמיתי שלנו?

יחד עם זאת, חשוב לזכור שכל אדם מעבד חוויות בקצב אחר ובדרך משלו. יש אנשים שיגיבו מיד בסערת רגשות  למצבים מציפים או מאיימים רגשית ואחרי זה הם ירגישו הקלה ושחרור. אחרים יעבדו את החוויה לאט יותר, ואולי אפילו ימצאו את עצמם בוכים על "שום דבר" חודשים אחר כך. אין דרך אחת נכונה, שתי הדרכים הללו תקפות ובריאות, כל עוד אין *פתולוגיה. אז, הצעד הראשון לבריאות נפשית אמיתית הוא לקבל ולכבד את כל הדרכים שבהן אנחנו מתמודדים עם אתגרי החיים. אולי, בסופו של דבר, ה'חוסר רגש' שלנו הוא בדיוק מה שמאפשר לנו להישאר חזקים ויציבים בעולם מורכב ומאתגר.



  • פתולוגיה- בהקשר של בריאות הנפש, מצב פתולוגי יכול להתייחס לדפוסי חשיבה, רגשות או התנהגויות שמפריעים לתפקוד היומיומי של האדם או גורמים לו מצוקה משמעותית. במצב כזה יש להתייעץ עם גורם מקצועי.

 


43 צפיות0 תגובות

Comments


bottom of page